ראיון עם מאט ג'ונס 3 ביולי, 2009
מאט ג'ונס, ממייסדי אתר התיירות הקהילתי Dopplr (והמעצב הראשי שלו), הוא איש עם תחומי עניין מגוונים, זרם תודעתי מפותח, תובנות יוצאות דופן ובלוג עם שם מנצח. לפני כמה חודשים ראיינתי אותו עבור מוסף השראה של כלכליסט. זה מה שיצא.
"מאט ג'ונס מייצא את התודעה שלו לרשת. מעצב העל שאחראי לממשקי המשתמש של נוקיה ושפיתח את האתר של BBC מתעד באינטרנט כל רגע מחייו. לא פלא שהוא יודע טוב מכולם איך הטכנולוגיה משנה את החוויה, את הזיכרון ואת בני האדם. בראיון איתו הוא מסביר למה לא מדובר בגיקיות פתטית אלא בתענוג אמיתי"
תוכן שיווקי: פרויקט "מרכיבים" 2 ביולי, 2009
רשות הדיבור לדפנה טלמון:
פרויקט "מרכיבים" התחיל לפני יותר משנה ברכישה אקראית של זוג משקפי ראיה גדולים במיוחד. המשקפיים עוררו עניין, וכשאנשים התחילו לבקש למדוד אותם, התחלתי לצלם ומאז לא הפסקתי. כעת כולל הפרויקט למעלה מ-700 מצולמים, ביניהם: רופוס ויינרייט, לורי אנדרסון, אביב גפן, ניר הוד, השר גדעון סער, השר אבישי ברוורמן, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ח"כ דוב חנין, יאיר לפיד, אורי גוטליב, ריקי בליך, רומי אבולעפיה, מנכ"ל בנק הפועלים צבי זיו, גואל רצון, עודד בן עמי (שצולם בשידור חי), יונית לוי, פנינה רוזנבלום ועוד מפורסמים, חברים, בעלי חיים ובני משפחה.
פרויקט מרכיבים
בימים אלה אני עובדת על תערוכה, שתאצור מורן שוב ותוצג במתחם העיצוב החדש של משפחת קסטיאל. בנוסף, חברתי לארגון בינלאומי בשם Unite for Sight, ובמסגרת התערוכה ייאספו זוגות משקפיים רבים ככל האפשר, שייתרמו לאנשים שלא יכולים לרכוש זוג עבור עצמם - פה או במדינות מתפתחות.
כדי להרים את האירוע אני זקוקה לנותני חסות ותמיכה למיניהם: אם את בעלת חנות משקפיים קטנה, אם הלב שלך רחב, אם הפרויקט קסם לך עד שאת חושבת שהוא חייב לעבור לשלב הבא, וגם אם סתם בא לך לסייע לפרויקט נחמד לעבור מן הכוח אל הפועל - תוכלו לעזור. כל מה שצריך הם 50 משקיעים/תומכים, שיתרמו אלף שקלים, וביחד נקים את התערוכה.
הכסף נועד להדפסות, מולטימדיה, הטסת המשקפיים, הפקה, יחסי ציבור וכדומה. כמובן שאם תוכלו לתרום בדרך אחרת - אשמח ביותר. עד כה נרתמו ותרמו:
* משפחת קסטיאל
* ניופאן
* קרט - קאנון
* "הבסטה"
dafna {at} markivim.com או בטלפון 052-3450909
פרויקט מרכיבים
הסתכלו בקנקן 30 ביוני, 2009
קצת עדכונים עיצוביים: תבנית וורדפרס חדשה לבלוג הזנוח (Simple, בתרגומו של ארז וולף), טרוניות ישנות על היעדר פונטים נורמליים בעברית וקידום ניכר של מיצי במעלה הסיידבר.
ותמיכה טכנית: מישהו יודע איך מאחזרים שם משתמש נשכח ב-FeedBurner?
אתר חדש 19 במאי, 2009
הטוויטר של מרלין מונרו 13 במאי, 2009
לפני איזה זמן פורסמה ב-ynet כתבה שלי על טוויטר, שבה כיליתי מעט מזעמי על האתר המיותר הזה, תוך שאני נתלית באילנות גבוהים למדי, כמו ניק קאר, אלכסנדר פן, ז'אן בודריאר ופרידריך ניטשה (שלושת האחרונים הושמטו בעריכה). בינתיים חלפו להם הימים ושירות הקצרנות מסרב לרדת מסדר היום, אפילו לא קרוב: השבוע פירסם נועם יורן באתר "העין השביעית" מאמר, שבו השווה בין טוויטר לתוכניות ריאליטי:
הריאליטי מרתק ומרגיז לא רק בגלל החדירה לפרטיותם של אנשים, לא רק בגלל ההתעללות בהם, אלא גם משום שהוא מגלה לנו גרעין מגונה שיש בטלוויזיה בכלל – אנחנו מרותקים לאנשים האלה שמופיעים בטלוויזיה פשוט משום שהם מופיעים בטלוויזיה.
וגם:
למרות רוח השטות שהוא משדר, טוויטר מגלם למעשה אידיאל של מדיום: טוויטר הוא השידור החי בצורתו הטהורה. כולם מחוברים כאן ועכשיו.
מלבד העובדה שאני חולקת על המסקנות שלו, אני חושבת שהוא - כמו אחרים - מנסה לאנוס את טוויטר לחשוף את המשמעות הפילוסופית שלכאורה עומדת בבסיסו או בבסיס הצלחתו, וממש כמו שאני גייסתי את האינטלקטואלים כדי לתקוע סיכה בבלון, גם יורן ואחרים זקוקים לאיזו גושפנקא של עומק כדי להמשיך ולעסוק בזוטות הקיומיות שהאתר הזה (או הריאליטי) מייצג.
בכל מקרה, בשיטוטי ב-RSS נתקלתי בפוסט מהבלוג The Pinocchio Theory, שהתקשר לי בצורה מושלמת לשתי התופעות התרבותיות המגונות הללו, כפי שיורן הגדיר אותן. סטיבן שבירו, הכותב, מציע היסטוריה קצרצרה של הסלבריטאות - שאותה אי אפשר להפריד לא מריאליטי ולא מטוויטר - ומשווה בין דמותה הציבורית-קולנועית של השחקנית/במאית/צלמת/אמנית/סלבריטאית האיטלקיה אסיה ארג'נטו, לבין זו של גרטה גרבו ומרלין מונרו. גם שבירו רותם לעגלת הטיעונים שלו את בודריאר, כדי להסביר את ההבדל בין "כוכבות" ל"סלבריטאות".
In contrast to both Garbo and Monroe, however, Asia Argento no longer retains even the slightest trace of transcendence. She is directly carnal, directly present in the flesh.
וגם:
Garbo and Monroe are seductive, therefore, because they are never simply and wholly present; they allure my gaze, beyond visibility, into the realm of that which is secret and hidden. But Baudrillard is not seduced by someone like Argento, because she is self-demystified, and all too fully there.
אותה "השקיפות המגונה", ששבירו נועל איתה את הפוסט היא בדיוק אחת הבעיות שיש לי עם טוויטר (וגם עם ריאליטי, אם כי זה באמת דורש הרחבה לחוד): ה-Always On, ה-Too Much Information, חשיפת היתר והנוכחות היתרה הזו שמחייבת התייחסות בלתי פוסקת לכל נושא שעל הפרק כי אחרת נישאר מאחור, זנוחים - לא רק משעממת, לפעמים היא גם די מגעילה.
מה היטלר עושה שם? 4 במרץ, 2009
חברת גטי, שמחזיקה ארכיון עצום של צילומים, ערכה תחרות סרטונים, שמטרתה להמחיש את רוחב היריעה שמכסה הארכיון שלה. הנה אחד הסרטונים שנוצרו לפרויקט.
אבטחת מידע 25 בפברואר, 2009
מקסוויני המעולים פירסמו רשימה אלטרנטיבית של שאלות שחזור סיסמה. למה להסתפק בשם בית הספר התיכון כשאפשר להיזכר בסיסמה האבודה כך:
What is your older sister's favorite Monopoly game piece?
How many hours did it take you to drink that bottle of Jack Daniel's yesterday?
What time was it when, in a drunken rage, you threw your novel into the fire?
מימון מפלגות 19 בפברואר, 2009
שלי יחימוביץ' מצהירה שמפלגת העבודה לא נעזרה בשירותיהם האדיבים של מגיבים בתשלום:
"יש לי הסתייגות עזה", מודה חברת הכנסת, "מהרעיון שמישהו יצדד בי או במפלגתי, ערכית ופוליטית, תמורת תשלום. אז כתבתי מכתב למי שבקשו להתנדב לפעילות ערב הבחירות דרך מטה הארגון של המפלגה. במקביל פניתי גם למיילינג ליסט שלי, שאלתי מי מוכן לטקבק ולהיות פעיל בפורומים, בהתנדבות".
ואדם שוב, באותו עיתון/אתר בדיוק, מתרגל דו משמעות בצורה שטרם נראתה כמותה ב"עיתונות" הישראלית:
אין ספק שחברות חכמות ומנהלים אינטליגנטיים יוכלו להפיק מפעילות נבונה וארוכת טווח באינטרנט תועלת ממשית. אלא שההתלהבות הזו יצרה מערבולת מסוכנת: בשוק, במיוחד בשוק הישראלי, יש מעט מדי ידע ועוד הרבה פחות מזה ניסיון, באשר לפעילות מסחרית ברשת, ולא מעט חברות נגררו על ידי "נערי אינטרנט" לפעילות שגרמה להן נזק יותר משהביאה תועלת.
חבל שאין איזכור לטרנד התגובות הממומנות.
תגובה הולמת: חפצנים 19 בפברואר, 2009
הפופולריות של הודעות הטקסט עשויה להפוך אותן לאמצעי ראשון במעלה לשימור שפות הנמצאות בסכנת הכחדה. אחת הדרכים העיקריות לעשות זאת היא להציע מנגנוני חיזוי טקסט, אבל אלה זמינים בפחות מ-80 שפות (מתוך 6,912 שפות רשמיות המדוברות בעולם). לישראלים שסובלים ממילוני T9 אולי קשה להאמין, אבל דוברי הינדית חשים בהבדל: הקלדת המילה Namaste, "שלום" בהודית, דורשת 21 הקשות בהשוואה לשש הקשות באמצעות תוכנת חיזוי טקסט. ועוד סלולר: פרויטק גוטנברג מציע ספרים אלקטרוניים לקריאה בסמארטפון; ובארה"ב יש אנשים שמעוניינים להיקבר עם הטלפון שלהם.
Slow Blogging הוא הבלוג של טוד סילינג, שמבקש לקדם עניינים כמו התבוננות, עומק ומחשבה על פני מיידיות, PageRank וטוויטים. הגולשים מוזמנים להביע תמיכה, לתרגם את המניפסט לשפתם ולזכור שהמכונה נועדה לעזור לבני האדם, לא להשתלט על חייהם. ומי שחשב שטוויטר הוא הדבר הכי גרוע שיש, ישמח לגלות את Daytum, אתר שמעודד אתכם למדוד ולמספר את חייכם.
תנו להם סכינים: גבר טולי ממליץ על כמה דברים מסוכנים שילדים צריכים להתנסות בהם (ביניהם להפר את חוק זכויות היוצרים האמריקני - DMCA). תופס גם למבוגרים מנוונים. ואם מדברים על ניוון וסקרנות, פרחד מאנג'ו מ-Slate מהלל את תוכנית הטלוויזיה How It's Made של ערוץ דיסקברי, שבה אפשר ללמוד לא רק איך עושים נייר טואלט או מיץ תפוחים, אלא גם שלנו - בני האדם - אין שום יד ורגל בתהליך. עידן המכונות החושבות?
מצד שני, מארק פראונפלדר, איש BoingBoing ועורך מגזין MAKE, משוכנע שחובבי ה-DIY מצילים את העולם. אבל ברוס סטרלינג מתעצבן על הגיקים של MAKE, שמנסים להציל את הכלכלה הקורסת של ארה"ב באמצעות הרכבת אופניים סולאריים (לדוגמה), וקורא להם לחשוב קצת יותר בגדול. הנה דוגמה: לדין קיימן, ממציא הסגוויי, יש אי משלו ליד חופי קונטיקט, שלבד מן העובדה כי הוא הוכרז על ידי בעליו כמדינה עצמאית, כולל מערכת תאורה חסכונית: כל המנורות בו הן לדים שפועלים על רוח ואור טבעי. אבל לא כל מה שמספרים לכם על חסכון באנרגיה באמת נכון: טד סמסון מפריך חמישה מיתוסים על צריכת חשמל של מחשבים.
קטנות
הידעתם שהסימפוניה התשיעית של בטהובן היא שקבעה מה יהיה נפח האחסון של תקליטורי מוזיקה? כן, לפינק פלויד לא היה שום קשר לזה. ואם כבר מדיה ואחסון - קווין קלי מציע פרדיגמה חדשה: שמרו על המידע הדיגיטלי שלכם בתנועה, כדי שתוכלו ליהנות ממנו לנצח. מעתה אל תאמרו Storage כי אם Movage.
אבל סטיבן פריי בכל זאת מכור לגאדג'טים. על פני המון מילים הוא מביע את דעתו על ה-iPhone ועל המנכ"לים הכושלים של תעשיית הסלולר, וסוקר כמה סמארטפונים כמו שרק הוא יודע.
בניו יורק מוצגת תערוכת צילומי פולארויד של אנדי וורהול; מזל שגם באינטרנט. אותו וורהול שוחח אי אז בימים עם אחד, סטיבן ספילברג, שהתעניין עד מאוד בטלוויזיה, רדיו והעתיד שהם מייצגים. לו רק היתה אז CES.
והנה איש שלא זכה ל-15 דקות תהילה: בשנת 1994 לקח מייק פריץ חלק בפיתוח המשחק Quest For Fame, מעין גירסה מוקדמת לשובר הקופות Guitar Hero.
למה קורא הספרים האלקטרוני של אמזון נקרא Kindle? הממתגת מגלה.
סיפורה של הוצאת המד"ב תור.
כריס אנדרסון, האיש והזנב, ממליץ: החליפו חיים (עבודה, מקום מגורים, זהות) בכל שלוש שנים.
