וואלה? 13 ביולי, 2008
ניב הדס, עורך מדור התרבות של וואלה! ומבקר מוזיקה, מקדיש מחצית מטורו האחרון לווילווט המתחרים: מוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות. עיקר טענותיו מופנות כלפי השימוש הנלוז, לטעמו, שעושים מבקרי הדפוס בשירותי שיתוף קבצים. הבעיה של הדס אינה הפיראטיות חלילה, אלא השילוב הבלתי אתי בין סולסיק למבקר גון בן ארי.
"ביקורת אלבום חייבת, כלפי ציבור הקוראים והיושרה של המבקר, להיות על מוצר שלם – כולל עטיפה, קרדיטים וסאונד ראוי שעבר מאסטרינג – ולא על קבצי MP3 מקומפרסים וחסרי זהות שמצטברים על המחשב".
בהמשך מסתבר שהקביעה החד משמעית הזו מתעמעת אל מול המציאות. הנה מדגם אקראי של ביקורות מוזיקה שאותן הזמין, אישר, ערך ופירסם הדס:
"דיבור נגוע", טור הביקורת של אלון עוזיאל הוא טקסט ארוך ומנומק המוקדש – ראו זה פלא – לאלבום שטרם יצא, אך שיריו זמינים להורדה חינם באינטרנט (בפורמט MP3). בטורו "רשמקול 04" מגדיל אמיר אגוזי לעשות ומפנה את הגולשים להאזין לשירים שביקר באמצעות YouTube, אתר שאיכות הסאונד או הווידאו אינה מסימני ההיכר שלו. גם הביקורת של ישי קיצ'לס על אלבומו החדש של בק מוקדשת רובה ככולה לביוגרפיה של בק והופעותיו, ופחות לשירים גופם. מה שכן, יש איזכור בן מילותיים לעטיפה. אפילו הביקורת של הדס, במחציתו השניה של אותו טור, נטולת התייחסות "למוצר השלם".
לאור כל אלה, ההסבר הנואל שהדס מספק נשמע כמו תירוץ טרחני, של כותב שנעלב מהמתחרים, וכל מה שהוא מוצא במגירת ההצדקות שלו הם איומים חלולים מהסוג שחברות התקליטים מנסות כבר שנים להטמיע בצרכנים (שהפעם האחרונה שקנו דיסק היתה במילניום הקודם), אך לשווא:
"הנחת העבודה הזו אינה מגיעה מריאקציוניות או אנכרוניזם, אלא מניסיון אישי מר – מוזיקה שמורדת באופן לא חוקי לעולם לא תגיע בסאונד באמת ראוי, תתקשה להכיל את הניואנסים המוזיקליים וההפקתיים ועלולה להיות משובשת במכוון על מנת לדפוק את הגנבים הפוטנציאליים. הרי לא הייתם רוצים לקרוא ביקורת סרט של מישהו שצפה בו על הלפטופ בעותק שצולם בקולנוע והורד באיזה טורנט, נכון?"
ותשובתי: דווקא היינו. לא רק כי מבקר טוב מסוגל להתעלות מעל מגבלות טכנולוגיות – אלא כי יצירה אמיתית מתעלה מעליהן. טכניקה, עם כל הכבוד לה, היא מה שמבדיל לא פעם בין אמנות לאומנות. כדי להתפעם מבאך לא חייבים לשמוע את גלן גולד במערכת שעלתה 45,000 ש"ח. לפעמים גם ילד שמנגן על פסנתר בסלון יכול להספיק. בכל מקרה, דיון קצת יותר מעניין ורלוונטי על MP3 לעומת דיסקים תמצאו בבלוג של אורן צור.
אני יודע שזו לא הנקודה, אבל עייפתי מטרחנים שמספרים לי שקבצי MP3 "לא מכילים את כל הניואנסים". אם זה ככה, למה מוכרים לי אותם במחיר מלא? האמת היא שיש קבצים ויש קבצים. הפרמטרים המשמשים בעת דחיסת המידע הם רבים ושונים, וכל אחד מהם משפיע על איכות הקובץ הסופי. ועוד יותר מזה משפיעים המגבר והאוזניות/רמקולים שיש למאזין.
עדיין יש בינינו אנשים שטוענים שתקליטור לא מכיל את כל הניואנסים שיש בתקליט ויניל. אז די.
זה דווקא חלק מאוד מהותי מהנקודה, מכיוון שלא היה לי כוח להיכנס אליו, הפניתי לפוסט של אורן צור. ואתה צודק…