זהות ויראלית 25 באוגוסט, 2008
גל מור כותב בבלוגו על מה שנראה כמו קמפיין ויראלי לחברת סלולר זו או אחרת. באופן כללי, אני מביעה את שאט הנפש שלי מהטרנד הזה באמצעות התעלמות ממנו, אבל מסתבר שהסרטונים המקדמים דבר מה מסתורי (אולי ביטוח נגד גניבות?), הועלו לפליקס תחת שם המשתמש "רוני שני".
"העלילה מסתבכת כאשר מתברר כי אחד מהמשתמשים שהעלה לפליקס את הסרטונים, רונאלדיניו הכלי, מזדהה בשם רוני שני. רוני שני, אספר למי שלא מכיר, היא עיתונאית רצינית שעבדה בתקופה מסוימת גם בערוץ המחשבים של ynet והיום היא פרלנסרית וכותבת בין השאר לעין השביעית. היה לי ברור לחלוטין שאין לה שום קשר לסיפור הזה והיא אישרה זאת בפני. רוני כותבת לפעמים גם על טלפונים סלולריים. השימוש בשם זהה כדי להעלות את הסרטים האלה חייב להיות צירוף מקרים. אחרת…"
אני מקשרת לפוסט של גל לא רק כדי להשוויץ במחמאה, אלא גם כדי להרהר קמעה בסוגיה שלא רבות מעסיקה אותי: שם המשפחה שבחרתי לי, גיליתי כבר מזמן, הפך אותי לאדם נטול יחודיות, לפחות בהקשר הגוגלי של המילה. יש עוד כמה וכמה רונים שנים שם בחוץ. עד כה זהויותינו לא התחככו זו בזו; הם בחייהם המהוגנים ואני בחיי. ההשערה של גל, שהשם נבחר לא במקרה, גרמה לי לתהות אם לקחת (גם) את זה כמחמאה או להתייעץ עם עורכי דיני באשר לעונש המירבי שמושת על מתחזים. אני יודעת שזה אמור להטריד אותי במישור פילוסופי יותר, של זהות בכלל ושל החיים ברשת ועקבותיהם הדיגיטליים בפרט, אבל זה לא. אפשר לקרוא לזה הדחקה או נאיביות, אבל יותר מהכל זה דומה לגישה שלי לפישינג או וירוסים – גם זה משהו שקורה רק לאחרים.
יש עוד 4 שרון גפן לפחות. הצעתי לכולן חברות בפייסבוק. רק אחת אישרה. והיא דווקא השרון גפן שאני מחכה כבר ליום שבו היא תחליט לתבוע אותי על הרס המוניטין המקוון שלה.
מוזר האינטרנט הזה. זה מה.
כן, אני זוכרת שקראתי את הפוסט הזה שלך
מוזר גם לחשוב על מוניטין מקוון כמשהו מנותק מזה שמחוץ לדפדפן. תמיד חשבתי שזה משהו ששמור לטרולים
סיפור משעשע. כנראה שפעם עזרתי לך עם משהו בבלוג והתחברתי עם היוזר שלך, ונשארתי בלוגאין. כשבאתי להגיב על הפוסט הזה על השם שלך, טופס התגובה בירך אותי בשורה "שלום רוני שני".
בכל מקרה, מה שחשוב זה לא כמה רונים שנים יש, אלא איזה רוני שני היא התוצאה הראשונה.
האירוניה הבלתי נסבלת של הקיום
אם ככה אני שולטתתת!!