תגובה הולמת: נאמן למקור 23 בינואר, 2009
הגלובליזציה אולי הביאה עימה שגשוג כלכלי ל-2-3 אנשים בעולם, אבל יש לה מחיר: היא משטיחה את התרבות, הופכת את הייחוד התרבותי של מדינות שונות לתופעה שולית, מעקרת מאפיינים מקומיים מתוכן ומעודדת שכפול והאחדה על פני שונות. ההוגה האוטופיסט קווין קלי חושב שאחת הסיבות לכך היא התפוצה הרחבה של הטכנולוגיה, שלרוב עיוורת להבדלים ומאדירה את ההומוגניות. ארבע המסקנות שהוא גוזר מהאבחנה שלו מעוררות תוגה. מהאמיש יבוא עזרנו.
בפוסט נוסף שלו הוא טוען שאנחנו חיים בעידן המטאפורות, ומעלה את האפשרות שככל שנשקיע יותר ביצירת מציאויות מדומיינות כך גדל הסיכוי שהן יהפכו מ"כאילו" (As if הוא המינוח שלו) ל"יש", ויקבלו חיים משלהן.
גל מור מחזק את האבחנה הזו באמצעות ציטוט ממחקר שפורסם ב-New Scientist, על פיו הסביבה החברתית שלנו מנהלת את חיינו בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שהיינו רוצים לחשוב: מצב הרוח שלנו, הרגלינו, העדפותינו בתחומים שונים – כל אלה נקבעים לא רק על ידי בני משפחה או חברים קרובים, אלא גם על ידי מעגלים חברתיים רחבים בהרבה.
[...] הייאוש, השמחה, התקוות שלהם מופצות חיש קל ומשפיעות עלינו במידה גדולה מכפי שסברו בעבר דרך הרשתות החברתיות שלנו ממש כמו וירוס. אושר, הרגלי עישון, בריאות-חולי ואופנה, מגמה לבחור או לא לבחור בבחירות הקרובות, אהבה למוזיקה או לסוג מזון, נטיות התאבדות, התנהגות מתירנית או שמרנית. כל אלה מופצים ברשתות חברתיות והשפעתם היא אפקט דומינו, מסביר ניקולס כריסטאקיס, סוציולוג רפואי שהתמחה בנושא.
מצד שני, החוקרים מרגיעים את החרדים לאינדיבידואליזם, באומרם כי השפעה חברתית לא חייבת להיות דבר רע. אמהות פולניות לא היו צריכות שום מחקר בשביל זה, הן תמיד דרשו מכם להפסיק להסתובב עם המופרעים של הכיתה.
בבלוג של VortexDNA מציעים תרגיל פילוסופי: האם הקידמה, שמקלה עלינו את החיים והופכת אותנו לעצלנים מדופלמים יכולה להיחשב כהתפתחות והתקדמות? והאם שעמום הוא הדלק היצירתי שמניע את ההישגים האנושיים?
Perhaps we call what we do ‘progress’ in order to feel good about it, but really it doesn’t much matter whether it’s progress, laziness, fear of boredom, or evolutionary imperative. At the end of the day, we’ll be doing the same thing: seeking stimulation and avoiding pain, seeking meaning and avoiding indifference.
מת'יו הונאן מ-Wired הסכים לשמש כשפן נסיונות לתוכנת GPS וגילה כי הוא אמנם יודע היכן הוא נמצא על המפה, אבל חוש הכיוון שלו נפגם מפאת הסתמכות יתר על עזרים דיגיטליים. ועוד אבולוציה: במגזין Scientific American סוקרים את המשחק Spore בהשוואה לאבולוציה כפי שהוגדרה על ידי דארווין.
משוחחים
האם אחזקת טלפון סלולרי אינה מותרות, כי אם זכות בסיסית? בארה"ב כן. בשלוש מדינות כבר פועלת תוכנית SafeLink, שתכליתה לספק לאזרחים טלפון סלולרי ו-68 דקות שיחה בחינם למשך שנה. נכון להיום נהנים מהתוכנית שני מיליון אמריקנים, והיא צפויה להתרחב לתשע מדינות נוספות. הזכות לתקשורת, נראה, היא עניין מהותי בעולם החדש: מחקר שנערך ב-2007 על ידי MIT קבע כי סלולריים הם צורך חיוני לבעלי הכנסה נמוכה, וכ-40% מתוכם ציינו כי הוא מסייע להם רבות בפרנסה. ב-Tech Liberation Front מציינים שזה בסדר להשתמש במיסים כדי לספק סלולר חינם לעניים, אבל עדיף שהנוגעים בדבר לא יתעטפו באיצטלה סוציאליסטית מדי; הרי יש מי שמרוויח מכך שהציבור מממן את התוכנית.
אבל לגידול במספר משתמשי הסלולר בארה"ב יש השלכות שליליות: קשה יותר לערוך סקרים טלפוניים ולהפיק מהם תוצאות מהימנות. לא רק משום שהעלויות של עריכת הסקר גבוהות יותר, אלא משום שאנשים נוטים להשיב בצורה שונה על שאלה שהם נשאלים בעודם בביתם לעומת שיחה בסלולרי.
ב-Tech Liberation סבורים שריבוי מערכות ההפעלה לסלולריים מוכיח כי עדיין לא תם עידן החדשנות, ומצד שני, תוהים האם לא הגענו למצב שבו ההיצע גדול מכדי להועיל.
המלחמות המקוונות שמנהלים הגולשים הכאילו-מעורבים באירועים אקטואליים, כדוגמת מבצעים צבאיים, הן לא יותר מכיסוי תחת לדיון ציבורי אמיתי ובעל משמעות בעניינים שעל סדר היום. לא רק אני אומרת.
העיתונאית הבריטית קת'רין בליית' מתראיינת ב-Salon על אודות ספרה החדש – מעין מדריך לניהול שיחות חולין. מרוב אמצעי תקשורת, היא טוענת, רבים מאיתנו לא מסוגלים לנהל שיחה נינוחה ומהנה פנים-אל-פנים. בשיחה עימה מייעצת בליית' כיצד לשבור את הקרח, כמה זמן מומלץ לדבר (לעומת להקשיב), מה לא לשאול ומתי להתפרץ לדבריו של בן-שיחכם.
תרבות נגד
מחקר חדש מגלה שלפרסומות טלוויזיוניות יש ערך: מאחר שלצופים הצעירים יש יכולת ריכוז של דג זהב, ההפוגה הנרטיבית דווקא גורמת להם ליהנות יותר מתוכניות. ואפרופו ריכוז: מחקר שנערך בארה"ב על מנת לבחון עד כמה אנשים מעורבים בפעילויות אחרות בעת הגלישה, מגלה שנשים עושות זאת יותר, ונוטות לריבוי משימות ככל שהן מתבגרות. ב-RWW מזכירים ש-MultiTasking הוא אולי מאפיין קלאסי של נשים, אבל בכל מקרה מדובר במיתוס; המוח האנושי לא באמת מסוגל להתרכז ביותר ממשימה אחת במקביל. ולכן, פסקו, נשים שגולשות בעת הצפיה בטלוויזיה פשוט משתעממות מהזבל שמוצג שם.
מאמר שהתפרסם בבטאון המשפטי של אוניברסיטת ייל גורס כי בכלכלות וירטואליות, כמו אלו המתקיימות ב-Second Life, מוניטין הוא נכס לכל דבר.
גוגל אמנם מחזיקה בסיסמה Do No Evil, אבל ב-Wired ממפים את מגוון האויבים שהיא הצליחה לצבור בעשור האחרון. מהתחקיר עולה כי מיקרוסופט, AT&T, ארגוני צרכנים, התאחדות המפרסמים ורבים אחרים, חוברים יחדיו כדי לעודד את משרד המשפטים האמריקני להיכנס בענקית החיפוש.
אף פעם לא היה קל להיות מוזיקאי, זו המסקנה שעולה מהכתבה המצוינת של ה-New Statesman (אפשר גם להאזין לה ב-MP3). העיתוי לפרסומה הוא פנייתם של היוצרים הבריטים לראש הממשלה, בבקשה שיאריך את תוקפן של זכויות היוצרים על הקלטות ל-95 שנים (לעומת 50 היום). במגזין מציעים לאומללים ללמוד מעט היסטוריה ולזכור שמאז ומתמיד התקשו מוזיקאים להתפרנס מיצירתם.
ב-Ars Electronica הכריזו על PrixARS 2009, תחרות לאמנות דיגיטלית משובחה. ואם תהיתם מהו עיצוב תעשייתי, ב-Core77 מסבירים את ארבעת הגישות עליהן מבוסס המקצוע.
בהוצאת הספרים מקמילן הניו יורקית החליטו להפיק סרטון וידאו שמסביר כיצד עושים ספר. כמה כיף לה לתרבות שתעשיית המו"לות שלה מפגינה חוש הומור.
