ראיון עם זיו נבות 17 במרץ, 2008
לפני חודשיים ראיינתי לכלכליסט את זיו נבות, סמנכ"ל שיווק ופיתוח עיסקי ב-Bebo, הרשת החברתית המצליחה ביותר בבריטניה. לא היתה שום עילה אקטואלית לכתבה עליו ועל החברה בה הוא מועסק; רק הסקרנות העיתונאית גרמה לי לפנות אליו. אורן הוברמן, עורך מדור ההייטק בכלכליסט, לא הזדרז לפרסם את הראיון, כך שהצלחנו אפילו להשיג סקופ: בכיר ב-Bebo מדבר על הרכישה בידי AOL. מזל שבפרינט חיים בטווחי זמן אחרים משל האינטרנט.
בכל אופן, זיו הוא אחד האנשים המעניינים שיצא לי לראיין בזמן האחרון, מהז'אנר הרוחבי שכל כך קשה למצוא בתחום הזה (אנשי שיווק, בכירים בחברות טכנולוגיה). אחד הדברים ששבו את ליבי היתה העובדה שהוא רואה את עצמו קודם כל כסופר (הוא הוציא לאור אסופת סיפורים קצרים בשם Nanotales), מה שאוטומטית העניק לו ציון גבוה במדרגות השיפוט האישיות שלי. זה שיש לו סיפור חיים מרתק ועבודה מעניינת היו סוג של בונוס מבחינתי כמראיינת. את הגירסה הקצרה אפשר להוריד ב-PDF. המלאה לפניכם:
בא לידי ביטוי
זיו נבות מתקשה לענות על השאלה מהי שפת אימו. הוא אמנם למד לדבר עברית לפני אנגלית, אבל כבן לסוכן מוסד, שגדל בטהרן ואחר כך בוושינגטון, הוא למד לקרוא ולכתוב באנגלית. אבל יש לו תירוץ אחר לכך שספר הסיפורים שלו, NanoTales, פורסם באנגלית. "אין לי מקלדת עם אותיות עבריות", אמר בראיון ל"כלכליסט", שנערך בעברית קולחת.
נבות, מלבד היותו סופר, יועץ ובעל תואר בפסיכולוגיה ופילוסופיה, הוא גם סמנכ"ל שיווק ופיתוח עיסקי באתר Bebo, הרשת החברתית המובילה באיים הבריטיים והשלישית בגודלה בארה"ב ובקנדה, שנעלמה כמעט לגמרי מעיני הישראלים. כחייל לשעבר בצה"ל, הוא לא מוותר על הנסיון לכבוש את אומת הפייסבוק. "נשיק גירסה ישראלית, אבל לא לפני שנתרגם גם את הממשק וגם את התוכן. זה בהחלט משהו שנמצא בתכנון", הוא מבטיח. Bebo הוקמה בינואר 2005 על ידי מייקל בירץ' ואשתו זוצ'י כאתר שיתוף תמונות. ביולי אותה שנה עבר האתר שדרוג מקיף והושק מחדש כרשת חברתית. מאז 2006 פועלת החברה מלונדון, ומרבית משתמשיה – למעלה מ-40 מיליון גולשים – מגיעים משש מדינות דוברות אנגלית: בריטניה, אירלנד, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. נבות הצטרף לכוח רק בפברואר 2007, אך נראה שהוא לגמרי בעניינים.
מגואה לגוגל
חברת הייעוץ שלו, Verve, העניקה שירותים לכמה מהתאגידים הגדולים בעולם, ביניהם מיקרוסופט וגוגל. למרות שעל פניו מדובר בתחומים שונים למדי, הוא מוצא את החוט המקשר. "עבדתי עם לקוחות גדולים וסיפקתי ייעוץ אסטרטגי לבכירים, אבל בסופו של דבר אני יועץ לאנשים, לא לארגונים וזה מה שמעניין אותי, סיפורים אנושיים. אנחנו חיות מעניינות. אני מתעסק במודלים עסקיים ובתחרות, אבל בסוף זה מתחבר לאנשים. גם בחברות הכי גדולות העניין תמיד סבב סביב מערכות יחסים עם מנהלים".
דומה שהאיש, שהחל את הקריירה בחוף בהודו, נהנה מהחוויה התאגידית. "הייתי בטיול אחרי צבא ומצאתי את עצמי מהרהר במשמעות החיים, איך כולם מתפרנסים ממה שהם יודעים לעשות. ואז חשבתי: 'אני יודע לתת עצות'. מצאתי ארגז, שמתי עליו שלט – Advise – 5 Rupee ועד סוף היום הרווחתי מספיק לשתי ארוחות מפוארות. בסטנדרטים הודיים כמובן", הוא מוסיף בצחוק. "כשהתייעצתי עם מאיה, אשתי, האם לעבוד ב-Bebo, חששתי לאבד את הגיוון שיש לי כיועץ, שעובר מתחום לתחום. אבל כאן אין יום טיפוסי, זה חלק מהיופי".
נבות לא חושש מהמתחרות MySpace ופייסבוק. "קהל היעד שלנו אחר. גילינו למשל שהמשתמש הממוצע שלנו מבלה באתר 35-45 דקות, זה פי שניים מהמתחרים", הוא אומר ומייחס את ההצלחה לאפשרות הביטוי העצמי ש-Bebo מציעה לחובבי המדיה והבידור. בבלוג Mashable למשל, הגדירו את החברה, בה מועסקים כ-70 איש, כ-Myspace פוגשת את פייסבוק. "המשתמשים שלנו באים לאינטרנט כדי לחיות בה. רובם בני 13-24 והם משתמשים באינטרנט בצורה שונה, עבורם זה לא רק כלי אינפורמטיבי. בפייסבוק מתקשרים עם אחרים, אצלנו משקיעים באפיון הפרופיל האישי".
לדבריו, "יש פיצול בשוק מבחינת קהל יעד ובחירת היישומים. LinkedIn היא דוגמה טובה. אין בה ילדים בני 15 כי יש לה ייעוד ברור, היא בעצם גירסה מקצועית של פייסבוק. אני גם משתמש בה, אבל זו רשת שממוקדת בתקשורת חברתית, כך הם מגדירים את עצמם. אנחנו מתמקדים במדיה ותרבות ובדרך שבה הן יוצרות קישורים בין אנשים".
תאומים דיגיטליים
כמו ישראלי טיפוסי, נבות (39), מרבה לתת דוגמאות מחייו בדברו על האינטרנט ועל Bebo. מאיה אשתו ואמה בתם בת השנה תופסות מקום גדול בשיחה, וכך גם שנות ההתבגרות שלו. ועל אף שהוא לא היחיד, נבות משוכנע שהרשת תהפוך אישית אף יותר. "המטאפורה שאני אוהב היא החדר שלך בתיכון, שייצג את רוב הדברים שהיו חשובים לך. כיום יש הבדל בין החוויה המוחשית והרגשית הזו לבין האינטרנט. את צריכה 20 אתרים שונים כדי לחוות אותה. אנחנו רוצים לאפשר לגולש ליצור את החוויה האינטימית הזו ברשת ולשתף אותה עם אחרים".
"כשהייתי בתיכון למדתי במגמת אמנות, והבגדים, המראה וסגנון הדיבור של האנשים שלמדו שם ביטאו את ההשתייכות החברתית שלהם. היום מגוון אפשרויות הביטוי מתפרס גם לרשת, כשהקליפ שבחרתי להציג בעמוד שלי אומר עלי משהו: זה אני, זה זיו שנמצא בקטע גותי או בקטע של פאנק. זה מתחבר למה שאמרתי, על ביטוי עצמי".
נראה ש-Bebo מנסה לדלג מעבר למימד הטורדני ביותר של התחום – טרדנים מן העבר. "מה שב-MySpace נקרא Social Graph זה סתם מונח פלצני לרשת של אנשי קשר", הוא מציין. "אם יש מישהו שאת רוצה להיות איתו בקשר – את תסתדרי גם בלעדינו. מצד שני, יש בעולם אנשים עם טעם זהה לשלך שלא תפגשי. תחשבי שתוכלי למצוא ברשת את 10 התאומים הדיגיטליים שלך – על זה אנחנו עובדים, לספק לך חוויה אישית ותרבותית מקיפה".
האם רשתות חברתיות הן טרנד, או שצודקים אלו שאומרים שהן פשוט ילבשו צורה אחרת ויהפכו לפורטלים חברתיים?
"רשת חברתית זה לא טרנד. אני מאמין שהיא צריכה לחשוף אותך לאנשים מארצות ותרבויות אחרות, ולצמצם את הפערים בין בני אדם. כשבאתי ל-Bebo הרגשתי שיש לי אחריות – לעשות משהו עם מאסת האנשים הזו, 40 מיליון איש – ולא רק להרוויח כסף. אני באינטרנט כבר 12 שנה ואני רואה שהיא יותר ויותר מדמה את העולם ומאפשרת להעתיק ולהעשיר הרבה מהקשרים החברתיים. הרשת היא בבואה של מערכות יחסים. זה לא יחלוף ועבור רבים זה יהפוך למרכז הפעילות ברשת".
התוכן השיווקי הוא המלך
בדומה ל-Revision3 של אנשי Digg, גם Bebo מסתערת בחדווה על גופתה המפרפרת של תעשיית הבידור, ומעורבת בהפקות טלוויזיוניות מקוונות. הפרויקט הראשון, Kate Modern, היה סדרה שהופקה בשיתוף יוצריה של Lonelygirl15 הי"ד. "סיימנו את העונה הראשונה עם 30 מיליון צפיות. מספר חסר תקדים באינטרנט", מתלהב נבות. פרויקט נוסף הוא Sofia's Diary, הפקה בשיתוף סוני, שתושק בקרוב ותטשטש אף היא את הגבולות בין מציאות לדמיון ובין יוצרים לקהל. מגמה זו, לדעת נבות, מדגימה את ההבדלים בין אנשי המדיום החדש לעמיתיהם. "ההבדל בין QuarterLife [סדרה מקוונת שהפיקו מרשל הרשקוביץ ואד זוויק - ר.ש.] ל-Kate Modern הוא שזו חיה ונושמת ברשת חברתית. לכל שחקן יש פרופיל פעיל ב-Bebo, הם מתקשרים עם הגולשים, שיכולים להפוך בסוף לחלק מהסדרה".
לדבריו, המכשול העיקרי ביצירת וידאו ייעודי לאינטרנט הוא מימון. "אין כיום הפקות מקור מקצועיות, רק סרטונים באורך 30 שניות על חתולים. עד היום התייחסו לרשת כאל ערוץ שיווקי שמעבירים אליו חומר קיים בלי להבין שזה מדיום חדש, כי YouTube לא ישלמו לך חצי מיליון דולר על הפקה, אבל אנחנו הוכחנו שיש מודל עיסקי: גייסנו מפרסמים גדולים, כמו מיקרוסופט, אורנג', ג'ילט ואחרים, שכל אחד מהם משקיע 200-500 אלף דולר לחצי שנה ובתמורה, משלב מוצרים שלו בסדרה".
בימים אלה עובדים שם על The Gap Year, שנבות מגדיר כ"ריאליטי הראשון מחוץ לטלוויזיה". התוכנית, בשיתוף Endemol, שאחראית ללהיטים כמו "מי רוצה להיות מיליונר", תתמקד בשישה משתמשי Bebo שיצאו למסע בן חצי שנה בעולם. גורלם ייקבע על ידי הגולשים. "הקהילה תחליט מה השלב הבא: האם המתחרה יגיע להודו במחלקה ראשונה או בריקשה", הוא צוחק. "זה מאלף, כי למרות שהאינטרנט קיימת 10-15 שנה, יש הרגשה כאילו היא לא פרצה עד השנה. שביתת התסריטאים בהוליווד מביאה לחיפוש המדיום הבא".
אז עתיד הווידאו ברשת אינו תוכן גולשים?
"יש מתח בין תוכן גולשים לבין הפקה מקצועית. החברות פוחדות מגניבת תוכן שהן לא יוכלו להרוויח עליו. זו דילמה מורכבת, מעין מילכוד 22. אתרים כמו YouTube מאלצים את החברות הללו לוותר על המיתוג וההכנסות. הם אומרים 'אנחנו נשלם לכן על התוכן, אבל נשמור את הרווחים מהפרסום'. זה משהו שמתאים לחברה בתחילת דרכה, לא לענקיות. ולכן, מה שאנחנו מציעים, זה את Open Media, מודל עיסקי ופלטפורמה טכנולוגית שמאפשרת לחברות המדיה ליצור סביבה ממותגת לתוכניות שלהן, שבה הן מקבלות את כל ההכנסות מהפרסום".
אך האם Open Media, שהושקה בנובמבר 2007 ועד כה שותפות בה CBS, MTV, ESPN, BBC, ערוץ 4 הבריטי, יאהו וכן חברות אינטרנט כמו Last.FM, JibJab ואחרות, היא מסמר נוסף בארון הקבורה של הטלוויזיה?
"אף מדיום חדש מעולם לא העלים לגמרי את קודמיו, אבל הוא כן גורם לזעזוע מאוד משמעותי במבנה השוק ובחלוקת הרווחים. היסטורית, חברות גדולות, מסואבות ובטוחות בעצמן לא תמיד שרדו את המהפכים שהטכנולוגיות החדשות הביאו איתן. הן לא מבינות את מה שנקרא TV 2.0 והן צריכות לשאול את עצמן מה התוכניות שלהן. זה לא ברמה הפילוסופית; המציאות משתנה – אנשים מבלים את שעות הפנאי ברשת ולא בקולנוע או מול הטלוויזיה. זה מפחיד לנסות דברים חדשים, אבל מי שמוכן לקחת סיכונים ישאר רלוונטי גם בעתיד", מזהיר נבות.
ומה לגבי הספרות, האם מכשירים כמו Kindle, קורא הספרים הדיגיטלי של אמזון, יחוללו מהפכה דומה?
"אין סיבה מיוחדת שספרים יהיו מודפסים על גבי נייר ומאוגדים בדבק. זה המצב כי ככה התעשיה עובדת. עבור כותבי סיפורים קצרים זו יכולה להיות הזדמנות: אם אפשר היה להוריד סיפור או שניים ל-Kindle או להוריד קובץ ולשמוע אותו ב-iPod – אולי הקוראים היו נהנים יותר. זה ממש לא מבשר את סופה של הספרות הקלאסית. זה לא "מלחמה ושלום" מול ה-Sun, עיתונות זולה שמורכבת מחטיפים ריקים ונטולי תוכן. צריך לאפשר לאנשים לצרוך תכנים אחרת, לא רק על גבי נייר, ומה שקורה ברשת עם וידאו יגיע לספרות. זה יקח זמן אבל זה יקרה".
נבות, מעריץ של אתגר קרת, לא חושב שהאורך קובע. "היכולת לקחת מישהו למסע תוך כמה דקות היא כמו דייט מדהים או שיחה מרתקת – זה לא חייב להימשך שעות. זה כמו התפיסה של קניית תקליטור שלם בשביל שיר אחד, זה נבע משיקולים כלכליים שנעלמים. לא חייבים לקנות את כל החבילה. למה לא למצוא ערוץ שיאפשר צריכה מסוג אחר?", הוא תוהה.
הכל פתוח
התעשיה שלו עומדת אף היא בפני שינוי. DataPortability ו-OpenID, שתי יוזמות שנועדו לאפשר למשתמשים לעבור בין רשתות חברתיות בחופשיות מחד, ולשחררם מאינספור זהויות מאידך, צוברות פופולריות: פייסבוק, Digg, גוגל, מיקרוסופט ואחרות כבר שם, אבל לנבות יש רגשות מעורבים. מצד אחד, Bebo משתפת פעולה פייסבוק ועם OpenSocial של גוגל. מצד שני, "המשתמשים לא צובאים על דלתותינו בהקשר הזה. לא זכור לי אפילו אחד שביקש להעביר את החומר שלו לפייסבוק. זה דיון שלא התחיל מהמשתמשים, עם זאת, ברור שציר תקשורת פתוח בין הרשתות מועיל. אתה לא חי באי. אני מאמין גדול בנושא הזה ומעדיף לפתח אותו לצרכי המשתמשים. אני מאמין שאינפורמציה צריכה להיות חופשית, אבל זו רק תחילת הדרך ויהיה מעניין לראות איך יאומצו הפרוטוקולים האלה בפועל".
הוצאת ספר סיפורים קצרים, NanoTales, שהפך אחר כך לתחרות גולשים ב-Bebo. אז מה אתה, מנהל, יועץ, סופר?
"תמיד כתבתי, והעובדה שאבא שלי עבד במוסד השפיעה על המיומנות שלי לספר סיפורים, אבל זה פרויקט שהתחיל כתרגיל ובמקרה הפך לספר. אשתי אומרת שמי שלא קם בבוקר וכותב הוא לא סופר, כך שלמען שלום בית אני לא קורא לעצמי סופר. בעצם", הוא חוזר בו, "למה לא? כן, אני סופר ועוד משהו, אבל אני לא יודע להגדיר את התפקיד".
[...] ראיון של רוני שני עם זיו נבות, סמנכ"ל בכיר ב- Bebo, שהיתה בראש רשימת מילות החיפוש [...]