הטוויטר של מרלין מונרו 13 במאי, 2009
לפני איזה זמן פורסמה ב-ynet כתבה שלי על טוויטר, שבה כיליתי מעט מזעמי על האתר המיותר הזה, תוך שאני נתלית באילנות גבוהים למדי, כמו ניק קאר, אלכסנדר פן, ז'אן בודריאר ופרידריך ניטשה (שלושת האחרונים הושמטו בעריכה). בינתיים חלפו להם הימים ושירות הקצרנות מסרב לרדת מסדר היום, אפילו לא קרוב: השבוע פירסם נועם יורן באתר "העין השביעית" מאמר, שבו השווה בין טוויטר לתוכניות ריאליטי:
הריאליטי מרתק ומרגיז לא רק בגלל החדירה לפרטיותם של אנשים, לא רק בגלל ההתעללות בהם, אלא גם משום שהוא מגלה לנו גרעין מגונה שיש בטלוויזיה בכלל – אנחנו מרותקים לאנשים האלה שמופיעים בטלוויזיה פשוט משום שהם מופיעים בטלוויזיה.
וגם:
למרות רוח השטות שהוא משדר, טוויטר מגלם למעשה אידיאל של מדיום: טוויטר הוא השידור החי בצורתו הטהורה. כולם מחוברים כאן ועכשיו.
מלבד העובדה שאני חולקת על המסקנות שלו, אני חושבת שהוא – כמו אחרים – מנסה לאנוס את טוויטר לחשוף את המשמעות הפילוסופית שלכאורה עומדת בבסיסו או בבסיס הצלחתו, וממש כמו שאני גייסתי את האינטלקטואלים כדי לתקוע סיכה בבלון, גם יורן ואחרים זקוקים לאיזו גושפנקא של עומק כדי להמשיך ולעסוק בזוטות הקיומיות שהאתר הזה (או הריאליטי) מייצג.
בכל מקרה, בשיטוטי ב-RSS נתקלתי בפוסט מהבלוג The Pinocchio Theory, שהתקשר לי בצורה מושלמת לשתי התופעות התרבותיות המגונות הללו, כפי שיורן הגדיר אותן. סטיבן שבירו, הכותב, מציע היסטוריה קצרצרה של הסלבריטאות – שאותה אי אפשר להפריד לא מריאליטי ולא מטוויטר – ומשווה בין דמותה הציבורית-קולנועית של השחקנית/במאית/צלמת/אמנית/סלבריטאית האיטלקיה אסיה ארג'נטו, לבין זו של גרטה גרבו ומרלין מונרו. גם שבירו רותם לעגלת הטיעונים שלו את בודריאר, כדי להסביר את ההבדל בין "כוכבות" ל"סלבריטאות".
In contrast to both Garbo and Monroe, however, Asia Argento no longer retains even the slightest trace of transcendence. She is directly carnal, directly present in the flesh.
וגם:
Garbo and Monroe are seductive, therefore, because they are never simply and wholly present; they allure my gaze, beyond visibility, into the realm of that which is secret and hidden. But Baudrillard is not seduced by someone like Argento, because she is self-demystified, and all too fully there.
אותה "השקיפות המגונה", ששבירו נועל איתה את הפוסט היא בדיוק אחת הבעיות שיש לי עם טוויטר (וגם עם ריאליטי, אם כי זה באמת דורש הרחבה לחוד): ה-Always On, ה-Too Much Information, חשיפת היתר והנוכחות היתרה הזו שמחייבת התייחסות בלתי פוסקת לכל נושא שעל הפרק כי אחרת נישאר מאחור, זנוחים – לא רק משעממת, לפעמים היא גם די מגעילה.
פוסט כתוב לעילא ולעילא והחיתוך של התמונות אדיר.
גם אני לא לגמרי אוהב את טוויטר ולא ידעתי להסביר למה. הפוסט שלך במידה רבה משקף את מה שאני חושב.
אבל, עושה רושם שטוויטר במידה רבה משלים את גוגל. באמצעות חיפוש בטוויטר אני יכול למצוא מידע לגבי מה שרלוונטי עכשיו ובזה רגע יחד עם לינקים רלוונטים. מצד שני, גוגל נותן לי פריסה אופקית של מידע שלא אפשרית בטוויטר.
עד לפני לא מזמן לא הבנתי מה הקטע של טוויטר. ואז ניסיתי. ויש שם משהו. צר לי על ההשוואה שאני הולך לעשות, אבל התייחסויות כאלה לטוויטר מזכירות לי קצת את תחילת ימי הבלוגים בארץ והתגובות של "את מי מעניין כל פיפס של איזה פקאצה בת 12". כן, יש שם גם את זה. לא, זה לא העיקר.
ימים יגידו אם טוויטר היה קוריוז. אישית, נראה לי שלא. כמו בלוגים, זהו מדיום תקשורתי מסוג אחר. הוא פותח מרחב חדש של תקשורת ואפשרויות.
אבל יאללה, הויכוחי טוויטר האלה זה הדבר העיקרי שהופך להיות קצת מאוס. מאיפה לנו לדעת בכלל מה יצא מזה. בואי נדבר עוד איזה שנה שנתיים עשור ונראה.
יהונתן – תודה ותודה
א. למה לך לדעת מה רלוונטי עכשיו? ושאלה ב' הפופוליסטית: אם יהיה עכשיו פיגוע תלך לטוויטר או ל-ynet (יכול להיות גם גל"צ, CNN או אל גז'ירה לצורך העניין)?
ונראה לי שלא לגמרי ירדתי לסוף דעתך בנוגע ל"פריסה אופקית"…
מרגוליס – אני יכולה להיות קרציה ולומר "תתקשר כשיהיה שם משהו יותר מזה", אבל אני משערת שיש בטוויטר איזה 2-3 אנשים שפעם בארבעה ימים מפרסמים טוויט שבאמת יש לו ערך/עניין לציבור. ועדיין…הנקודה שאני רוצה להבהיר מסתתרת בחלקה בתגובה שלך: אחלה שבעיניך יש שם משהו, בעיני זה לא מספיק ונורא לא מלהיב.
ולגבי הוויכוח: יש מן תחושה מעיקה כזו, בעיקר כשקוראים יותר מדי אתרי טכנולוגיה, שאם אתה לא גרופי של טוויטר ומשוכנע שבשבילו המציאו את המקלדת, עדיף כבר שתניח את התותבות ליד המיטה, תתכסה בשמיכה ותניח לשתפנים לנפשם. וזיבי אני אניח
"וממש כמו שאני גייסתי את האינטלקטואלים כדי לתקוע סיכה בבלון, גם יורן ואחרים זקוקים לאיזו גושפנקא של עומק כדי להמשיך ולעסוק בזוטות הקיומיות שהאתר הזה (או הריאליטי) מייצג."
לא, זה לא ממש אותו דבר. למעשה, זה בכלל לא אותו דבר. נועם יורן לא נתלה באילנות גבוהים, הוא כותב *בדיוק* מה שהוא חושב ומרגיש, ומנתח את זה מנקודת מבט של מישהו שבאמת קרא את הדברים האלה לעומק, ולא מתייחס אליהם כציטוט. אני חושב שזה קצת שונה ממה שאת עושה. בנוסף, את מצד אחד מדברת על "גושפנקא של עומק" שצריך, כי זה הרי "זוטות קיומיות" (מה זה בכלל אומר?) — ומצד שני משתמשת באותן אצטלות בדיוק בשביל לטעון את הטיעונים שלך. לא ברור, וקצת סותר את עצמו.
חוץ מזה, ברור שטוויטר הוא תופעה פילוסופית. בדיוק כמו ז'אנר ריאליטי, בדיוק כמו הטלוויזיה עצמה. (אני מניח שלא תתווכחי עם גדולים מאיתנו כמו מקלואן ובודריאר שעסקו בזה כל חייהם. אם יש משפט שראוי לשנן הוא "המדיום הוא המסר".) ראוי להתייחס לכל תופעת פופ בכל כובד הראש הפילוסופי שניתן לגייס לעניין.
ובשורה התתונה, אי אפשר להשוות בין מרלין מונרו לטוויטר. מרלין מונרו היא בן אדם, טוויטר הוא מרחב טכנולוגי. מרלין מונרו היא בן אדם, טוויטר הוא מדיום. אם מדברים על "לאנוס" את טוויטר, הרי שזהו האונס הגדול ביותר שנתקלתי בו עד כה.
ובקשר לטיעונים קונסטריקטיביים לגבי טוויטר, והניסיון להבין למה מדובר בתופעה מדהימה, הרי שבעיניי יורן עשה עבודה טובה. חשוב להבין שטוויטר הוא הרגע בו המדיום מתכנס לתוך עצמו. הסלידה שלך ממנו היא "מוצדקת" כי היא מוכיחה בדיוק את מה שנועם דיבר עליו, התחושה המגונה שבה המדיום נחשף. אני חושב שאם תנסי להבין למה התחושה הזו מגונה, איך טוויטר משחרר אותנו מהצורך בתווך מלאכותי של מדיום, את תביני מה ההתרגשות. התחושה המגונה קיימת כי אנחנו לא רגילים להרגיש עירומים ליד המדיום שלנו.
רוני – רק כדי לסבר את האוזן. הלכתי להופעה של דפש מוד. ביום שני בבוקר, רציתי לעשות חיפוש על ההופעה, מה אמרו ביקורות, האם יש תמונות, האם העלו קליפים ליוטיוב. בטוויטר, חיפשתי DMil# ועלו כל הטוויטים שתייגו עצמם לנושא – תוך שניה מצאתי את כל מה שרציתי.
זה משהו שגוגל לא מאפשר לי, בגלל זה אמרתי שהוא נותן לי פריסה אופקית, הוא פורס בפני תוצאות אבל אני לא יודע אם הן רלוונטיות או לא. בטוויטר זה אחרת, אם תרצי, אנכי.
יהונתן – הבנתי. אז אתה מתייחס לטוויטר כמאגר מידע? במה זה שונה מפייסבוק או מהיום שבו גוגל תאנדקס גם טוויטים? הפואנטה שלי – בהנחה שתענה "כן" ו"בכלום" – היא שטוויטר הוא עוד אתר/שירות/כלי, וככזה בוודאי שיש לו שימושים, אבל לא יותר מזה. הוא לא תופעה קוסמולוגית מהפכנית בעלת השלכות מרחיקות לכת על האנושות.
דויד – ראשית, אני אמנם לא מכירה את נועם יורן ואת תהליכי הכתיבה שלו, אבל מניחה שיצא לו לקרוא כמה דברים בחיים. מכיוון שכך, אני ממשיכה ומניחה שבניגוד אלי (ואליך), הוא אולי לא ציטט אותם באופן ישיר, אבל בהחלט שאב השראה מהרעיונות שלהם והסתייע בהם כדי לתאר ולנתח את מה שהוא חושב ומרגיש. מה שמטריד אותך זה ציון השמות המדויקים? צר לי.
שנית, איני סותרת את עצמי. אני מודה שזה מה שאני עושה (קרא נא את הציטוט שפותח את התגובה שלך!). זוטות קיומיות פירושן למצוא משמעות בדיווח “אכלתי גבינה”, “אני בחתונה”, “ראיתי סרט מעולה” וכל מיני עניינים דומים שאנשים כותבים במה שאתה מכנה “תופעה פילוסופית” ואני מעדיפה לקרוא לו אתר אינטרנט.
ראוי אולי להתייחס לכל מה שמתרחש בעולם בכובד ראש – ריאליטי, טלוויזיה, טוויטר, חלב עמיד ומכוניות יוקרה – כל אלה בהחלט ניתנים לבחינה פילוסופית, אם זה מה שעושה לך את זה. ותודה שאתה מתיר לי לסלוד מטוויטר, את זה אני עושה מזה זמן מה, ולא בהקשר הזה אני חולקת על הטקסט של נועם יורן. אגב, אתה בטוח שכל ההתרגשות שלך היא מטוויטר לבדו?
ולסיום, בכל מה שנוגע למרלין מונרו, אני ממליצה שתקרא שוב את החלק הזה בפוסט שלי ואולי אפילו את הפוסט שאליו התייחסתי. מרלין מונרו היא לא הנושא, סלבריטאים כן.
רוני – (אני חושב בקול רם) זה נכון, "הוא לא תופעה קוסמולוגית מהפכנית בעלת השלכות מרחיקות לכת על האנושות." אבל עושה רושם שכן יש בו משהו אחר שלא היה קיים קודם לכן. המידע לא מתווך, מאוד נגיש ובזמן אמת. כדי להשתמש בטוויטר אני לא צריך להכנס לאתר, אני יכול להתקין איזה וידג'ט לפיירפוקס וזהו, וזה בניגוד לפייסבוק שאליו אני צריך להכנס באופן אישי ולהתחיל עם האינטראקציות.
לגבי גוגל, אני לא יודע עד כמה גוגל מסוגל לעבוד מהר. עם הטוויטר אני מסוגל לדעת מה הולך בדיוק עכשיו, גוגל גם יוכל לאפשר לי את זה? הרי לוקח לו קצת יותר זמן. הנקודה היא שלקבלת דיווח בזמן אמת הייתי פונה לטוויטר ולא לגוגל (דיווחי תחבורה, למשל). מצד שני, להתייחס לטוויטר כמאגר מידע נשמע לי לא נכון. המידע שבו לכשעצמו אין בו ערך – הוא מקבל אותו רק כשהוא מתקשר לישויות מידע נוספות (טוויטים, לינקים וכו').
גם לפייסבוק יש וידג'טים אלה ואחרים שמאפשרים לקבל חלק מהמידע בלי להיכנס לאתר.
גוגל לא עובד בזמן אמת, לפחות לא מנוע החיפוש, אבל כדי להישאר מעודכן במתרחש בקרב אנשי הקשר שלך יש Gtalk או שיתוף ב-RSS, סתם לצורך הדוגמה הלאו דווקא קשורה
טוויטים ולינקים הם הם המידע, ברור שטוויטר כממשק ריק ונטול משתמשים הוא כלום. אבל לא פעם גם כמאגר טוויטים ולינקים הוא כלום.
[...] להתעלם מכך שבחודשים האחרונים טוויטר הוא הנושא החם בבלוגוספירה (אני אפסיק כאן עם הקישורים כי אני מתאר לעצמי שהבנתם את [...]