גלגוליו של מגזין או: יש למישהו אש? 14 באוקטובר, 2009
סיפור המעשה
כאן המעשה נפתח -
לא בגדי לבן וצח.
מעשה במעיל של חורף
בעל סדק צר מערף.
(מתוך גלגוליו של מעיל, קדיה מולודובסקה)
הסיפור קצר, פשוט וקלישאתי. כמה עיתונאים אומרים לעצמם: זה לא יכול להיות שזה המצב, ומחליטים להקים מגזין. כמה עיתונאים חושבים על דרכי פעולה, על עקרונות מנחים, על אידיאולוגיה. כמה עיתונאים מגלים שעל אף הרצון הטוב, המניפסט, העיצוב, הכתיבה והעריכה המוקפדים, המגזין שלהם יכול ללכת באחת משתי דרכים: לצאת פעם או פעמיים ולהתרסק, בעודו גורר אחריו חלק מחסכונותיהם (המילה כנראה ארוכה יותר ממה שהיא מכילה), או לא לצאת כלל, ולגנוז עימו את חלומותיהם של.
עובדות
ומרגיז את הבריות
ומקבל מכות טריות,
מילל, שורק, נובח,
בקיצור – בחור שמח.
(מתוך גלגוליו של מעיל, קדיה מולודובסקה)
* האנשים: איתמר שאלתיאל, מיטל שרון, מיכל בראל ורוני שני.
* המגזין: הוא מצית
* זמן העבודה שהושקע: קרוב לשנה
* כמות העמודים שמילאנו בכתבות ובמדורים (ובל נזכיר את המילה תוכן): 45
* כמות האנשים שעבדו בשבילנו ואיתנו: 11 (פזית בנימין ויוחאי מטוס, המעצבים המהממים; רן יניב הרטשטיין, אלוף האינטרנט; הילה בקמן המגיהה המוכשרת; עומר הופמן, הקומיקסאי המהורהר; גליה סיון, המתרגמת ללא חת; עידו הרטוגזון, המחשב והסם; יעל בר, המאיירת המבוקשת; יונתן אמיר, הצלם חד העין; יהונתן קלינגר, עו"ד מנבא השחורות; ואייל סימנטוב, רו"ח מנבא הוורודות). תודה. תודה גם לכל מי שעזרו לנו בלי להשאיר עדויות כתובות.
* כמות כוסות הקפה השחור שנשתו במהלך העשייה: כאלפמאות
* מספר הפעמים ששמענו את המשפט "זה רעיון נורא יפה, ובאמת המגזין שלכם נראה מהמם, אבל זו פשוט לא התקופה הנכונה": כ-30-40.
* מספר המלים שנדרשו לבר הפצה כדי להעיף אותנו מכל המדרגות: 17 (תשלמו לנו כסף, תצאו פעם פעמיים, תמכרו מאה עותקים, ואני צריך להקים בשביל זה אופרציה? אין מצב).
מסקנות
מביטים כולם בפחד,
רועמים כולם ביחד:
איזה בגד לתפארת,
איזה מן מעיל-אדרת!
(מתוך גלגוליו של מעיל, קדיה מולודובסקה)
כולכם ודאי מגלגלים עינים בתימהון: הם לא יכלו לדעת את זה מראש? מה, הם מפגרים?
ובכן, חשבנו שאפשר. חשבנו שאפשר לשלם לכותבים, חשבנו שאפשר לכתוב כתבות ארוכות שהקוראים יקראו, חשבנו שאפשר לעשות מגזין אינטליגנטי, חשבנו שנוסיף קצת אינפוגרפיקה, ידענו שעושים את זה כבר בעולם. חשבנו שגם פה אפשר. חשבנו שאם נתרום את זמננו וכספנו ואת כל מה שאנחנו יודעים על כתיבה ועל עיתונות, חשבנו שאם נביא אנשים מוכשרים לעבוד איתנו, חשבנו שאם כולנו יודעים מה מקולקל, כולנו ביחד נוכל לתקן.
אבל כשלנו.
וזה כישלון מהדהד. הוא מהדהד לא רק את חוסר היכולת האישית שלנו, אלא את חוסר היכולת של כל אדם שאינו בעל ממון או מקורב למקור מימון כזה להקים אלטרנטיבה אמיתית לשניים וחצי הצהובונים היומיים ועשרת השבועונים והירחונים שיש בישראל. מדינה שבה חמישה מיליון אנשים ולפחות כמה מהם, אומרות הסטטיסטיקות, מסוגלים לקרוא גם משפטים ארוכים.
הרווח שלכם
לפחות עד שיפוג תוקפו של הדומיין מצית פתוח לכולם. את הכתבות, הצילומים והקומיקס אפשר לקרוא באתר, אבל מומלץ להוריד עותק PDF של הגיליון הראשון והיחיד.
אשרי הגפרור.
כמה עצוב.
שמעתי באמת כמה מההערות שנזרקו לאוויר.
גם אני, כמוך, האמנתי.
עצוב
מזל שיש דומיין בינתיים.
עצוב שבסוף כסף כסף כסף כסף, הורס חלומות, שעבור בעלי הכסף נחשב, תמימים.
[...] השנה האחרונה עבדו איתמר שאלתיאל, מיטל שרון, מיכל בראל ורוני שני על הקמת מגזין מצית, מגזין ישראלי, שעוסק בתרבות, [...]
עשו נא טובה – שימו כפתור גדול שכתוב עליו "תמוך במאמצינו – Paypal".
בעסה בעסה בעסה.
רעיון מעולה, עיתון מעולה,
וחבל חבל חבל.
כל אחד ומה שהוא צריך לעבור בכדי להבין איפה הוא חי. ועם מי. חבל, אתם ללא ספק אחרוני המאמינים בחדי קרן, וגם אם כולנו יודעים שהם לא באמת קיימים, זה בכל זאת נחמד להסתכל עליכם חולמים…
אפשר לקבל את הסיפור המלא יותר?
הרי זה לא יכול להיות רק הפצה.
מה עם מנויים דרך הרשת + הפצה עצמאית (דרך רשת של מתנדבים) לפחות במרכז?
מתי בדיוק הייאוש ניצח ומדוע?
האתר נראה מעולה.
מה אפשר לומר, עצוב.
מה אפשר לעשות? את מי להאשים? את הטכנולוגיה? העידן? התרבות?
לא ברור.
דפנה, יהונתן ומאיה – תודה על ההשתפות בצער המשפחות
שלא לומר – תודה על הרעיון.
אורי – ההפצה היתה הקש ששבר, אחרי מיני סירובים ודחיות ואכזבות שהצטברו במשך חודשים. אני לא יודעת מתי בדיוק הייאוש ניצח, ואצל כל אחד מאיתנו הוא הגיע ונשאר ללון בשלב אחר, אבל זה היה השלב שבו לא היה מנוס מהכרעה: ממשיכים לנסות או מוותרים.
עידו – תודה
הקרדיט כולו לרן. אני חושבת שדווקא שלושת אלה חפים מפשע. לדעתי הבעיה היא לא רק כסף, אלא גם אומץ או אולי אפילו אמונה. כמו כל סטארט אפ.
[...] גרסת PDF. החלק המעניין באמת הוא התגובה של רוני שני, שכותבת: "לדעתי הבעיה היא לא רק כסף, אלא גם אומץ או אולי אפילו [...]
[...] סיפורו של מגזין שלא יצא לאור – [...]
שלום רוני !
אני ממש לא חושב שאתם צריכים להתייאש…
חצי מהאנשים שרוצים לעשות משהו באינטרנט לא מצליחים בגלל שהם מתייאשים…
אני מעוניין לדבר איתך בנוגע לדומיין.
צרי קשר דרך המייל.
בברכה,
ארבל
מבעס, והמסקנה שלך מזכירה לי מדי את שקוף
איתי, בשקוף היה מחסור בכסף, לא באמונה, לא?
היי רוני,
הצטערתי מאד מאד לקרוא על היוזמה שלא הצליחה,
בפעם הבאה בטוח תצליחי!
מורד.
BAROOR
אני באתי רק כדי להגיד בהצלחה בפרויקט החדש:
http://blog.orange.co.il/velvetunderground/?p=2544#more-2544
(אבל גם תודה על ה-PDF של הפרויקט הקודם)
תודה! בתקווה שהפעם זה לא ייגמר ב-PDF
קודם כל, צר לי על שברון הלב.
אבל לאחר מכן, אני חייב לשאול – למה בכלל להוציא מגזין פרינט היום? מעבר לתחושת הנייר-נעים-לי-בידיים, למה בכלל ניסיתם להדפיס ולהפיץ אותו בשוק הקשה הזה?
אין שברון לב, יש הפקת לקחים.
מעבר לנעים ביד ובעין, זו הדרך היחידה לייצר הכנסות. במצב הנוכחי של האינטרנט הישראלי אי אפשר לייצר מספיק הכנסות, אפילו לא לכיסוי ההוצאות הנמוכות (יחסית) של הפקת מגזין ברמה.