ברמה העקרונית

ראיון אוהד ב-Wired עם ריי קורצווייל, עתידן, הוגה ומחבר הספר The Singularity Is Near, שמסביר מדוע התיאוריה שבבסיסה עומד הרעיון של שילוב בין בני אדם למחשבים אפשרי, וייצור ישויות אינטליגנטיות בהרבה ממה שהאנושות הצליחה להפיק עד כה. הבונוס: סוף סוף נהיה בני אלמוות (אם גם נטולי גוף). Post human, קצת כמו החזון של נובה ספיבק האופטימיסט וקצת להבדיל, מיקה גריצן.

זו לא הפעם הראשונה שהמגזין, שאחד ממייסדיו הוא קווין קלי (טכנו-אוטופיסט, אם להודות על האמת), מפרגן לקורצווייל. והוא לא היחיד, אפשר לקרוא גם את הביקורת של אמנון כרמל על הספר ואת הכתבה של עידו הרטוגזון. אבל לא כולם נמסים למקרא העתיד הנכון לנו.

בשנת 2000 היה זה ביל ג'וי, ממייסדי ענקית המיחשוב הארגוני Sun, שהבהיר שלאור הסכנות, הוא מעדיף את הגישה הלודיסטית משהו (מינוס האלימות). המאמר שפירסם ב-Wired היה תגובה לספרו הקודם של קורצוויל, The Age of Spiritual Machines, שבו נכלל ציטוט של תיאודור קזינסקי, הלא הוא ה-Unabomber.

גם ג'רון לנייר האמריקני יצא נגד קורצווייל ומרעיו, וב-2006 פירסם את Digital Maoism, מסה שמנסה להסביר למה שנקרא מוח קולקטיבי עלול להתגלות ככשלון חרוץ. Smart Mobs, כמו אלו שעליהן כתב הווארד ריינגולד (גם Wired לשעבר), יכולות בקלות להפוך לסתם אספסוף. עוד קריאה מעניינת היא המסה Is The Web Different של JOHO (הניוזלטר של ד"ר דיוויד ווינברגר), שמכניס לדיון גם את התפיסה המקלוהנית, על פיה המדיה משנה את המציאות.

אני לא מצליחה להבין את אלו שמעריצים את המדע בצורה כה חד משמעית ותולים בו את יהבם ללא שמץ ביקורת. כל הערצה נשמעת לי מסוכנת. נכון, אני מורכבת מאטומים ממש כמו יבחוש מצוי, אבל מאידך, יש לי מה שמכונה "מודעות"; עניין שהמדע טרם הצליח להסביר אותו בנוסחאות. לכן אני בוחרת בגירסה של The Onion, שמסבירים בבהירות מה מותר הרובוט על האדם:
[youtube:http://www.youtube.com/watch?v=OGxdgNJ_lZM]

פוסטים קשורים

• נשגב מבינתי
• איך יכולנו לשכוח
• אז איך המקבוק החדש?