על השנאה 20 ביולי, 2009
שונאת מסכי מגע. זה לא אישי: נוקיה כאפל כסמסונג. שונאת את ההמצאה הזו, הגביע הקדוש של תעשיית האלקטרוניקה, ששום טלפון סלולרי (או נגן או מצלמה או מחבט טניס) לא שלם בלעדיה. 
שונאת טלפונים שמאפשרים לי לבצע פעולה בסיסית כמו חיוג או מענה לשיחה רק כאשר כל איבר בגופי מוקדש לליטוף עדין מספיק של המסך; שונאת טלפונים שאפשר להתמודד עם רמת המורכבות המיותרת שלהם רק בראש צלול דיו. שונאת סלולריים שיודעים לעשות הכל (כולל תזכורת על מועד הביוץ הקרוב).
שונאת לשמוע מוזיקה בסלולר. שונאת לצלם איתו. שונאת GPS.
שונאת חברות סלולר שגובות עוד 400 שקלים עבור כל מכשיר נחות בקטלוג שלהן, רק כי הלקוחות שלהן מספיק מטומטמים כדי לשלם. שונאת חברות סלולר שמתחכמות לחוק, שראשיהן יושבים והוגים תכסיסים נלוזים שמטרתם להתנחל על כרטיס האשראי שלי לנצח.
שונאת שגם בדור 3.5, אחרי 2,000 שנות סלולר, עדיין אי אפשר לנהל באמצעותו שיחה רצופה וחפה מניתוקים כמו בטלפון חוגה פרימיטיבי, כזו שבה גם אני וגם בני שיחי נהיה אסירי תודה על כל אותן אנטנות סלולריות שפזורות במרחב.
קיבינימט.
אבל Wi-Fi ובלוטות' אני דווקא אוהבת.
וואלה? 13 ביולי, 2008
ניב הדס, עורך מדור התרבות של וואלה! ומבקר מוזיקה, מקדיש מחצית מטורו האחרון לווילווט המתחרים: מוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות. עיקר טענותיו מופנות כלפי השימוש הנלוז, לטעמו, שעושים מבקרי הדפוס בשירותי שיתוף קבצים. הבעיה של הדס אינה הפיראטיות חלילה, אלא השילוב הבלתי אתי בין סולסיק למבקר גון בן ארי.
"ביקורת אלבום חייבת, כלפי ציבור הקוראים והיושרה של המבקר, להיות על מוצר שלם – כולל עטיפה, קרדיטים וסאונד ראוי שעבר מאסטרינג – ולא על קבצי MP3 מקומפרסים וחסרי זהות שמצטברים על המחשב".
בהמשך מסתבר שהקביעה החד משמעית הזו מתעמעת אל מול המציאות. הנה מדגם אקראי של ביקורות מוזיקה שאותן הזמין, אישר, ערך ופירסם הדס:
יש'ך שקל? 30 ביוני, 2008
באפריל התפרסם בכלכליסט מאמר שלי, שבו כיליתי חלק מזעמי על יזמי הייטק מכונמים, שמנצלים את הגולשים – גם יוצרים מקצועיים (שזוכים, נודה על האמת, לחשיפת חינם), וגם את המוני האלמונים חובבי הקהילתיות. בדרך מהמחשב שלי לנייר הטור עודן וקוצר קמעה, וכמובן – לא כלל לינקים. הנה גירסה קצת יותר ארוכה וקצת פחות ערוכה: המשך קריאה..
תגובה הולמת: הכסף מדבר 7 באפריל, 2008
כן, הייתי עסוקה למדי בסוף השבוע האחרון, אבל מאחר שהפגנתי חריצות בתחילתו והשכמתי לאסוף כמה לינקים מעניינים, חשבתי שמוטב מאוחר מאשר אף פעם. מי שרוצה לדעת במה הייתי עסוקה מוזמן לקרוא את הגיליון הבא הבא של "פירמה". שווה כל שקל, תאמינו לי. ולענייננו:
